באיזשהו שלב בצבא הבנתי שלא משנה מה אבחר לעשות, ככל הנראה אצטרך לעשות פסיכומטרי. החלטתי להתחיל ללמוד תוך כדי השירות. אחרי השחרור נרשמתי לקורס ביואל גבע וניגשתי לבחינה בלי מטרה ברורה. הוצאתי ציון יחסית גבוה ורק אז התחלתי לחשוב על הכיוון שלי.

לא הייתה לי מגיל צעיר מטרה ברורה או חלום מקצועי. ידעתי שמעניין אותי תחום בין-אישי, אבל גם הרגשתי ריאלית ולא היה לי קל לבחור. אחרי חיפוש והתלבטויות, החלטתי שאני רוצה לעסוק בהערכת אסירים והתחלתי תואר בקרימינולוגיה בבר אילן. כבר בשנה השנייה התחילו חששות שזה לא מתאים לי, אבל המשכתי כדי לסיים. בשנה השלישית, בהתנסות במשטרה, הבנתי שזה לא בשבילי – לא רציתי לעסוק בעולם של פשיעה וקושי, אלא להתמקד בטוב.

בסוף התואר, אחרי התלבטויות, פניתי ליועץ קריירה שעזר לי להבין שאני אדם חיובי עם חיבור חזק לאנשים. החלטתי להתמקד במשאבי אנוש, ובמיוחד בגיוס – תחום שמשלב הבנה של אנשים אבל בצורה חיובית. התחלתי לעבוד בחברת השמה וצברתי ניסיון במשך כמעט שנתיים. לאחר מכן עברתי לחברת הייטק, שם אני עובדת כיום כמגייסת יחידה ומנהלת גיוסים גלובליים. לגבי ההמשך – עוד פתוח :)